המלחמה על הגבול
ביום שבו הבנתי את עניין הגבולות קרה לי אירוע מכונן עם ילדי. קנינו סוכה להרכבה, כדי להיות עצמאיים ולא לבקש שוב עזרה מחברים, הבטחתי להם שנבנה ביום שלישי. כשבאתי הביתה מהעבודה קפצו עלי כולם בהתרגשות "אמא הבטחת! מתי נתחיל? הייתי מאד עייפה אבל הרי "הבטחתי!!" וגם "החושך יורד מוקדם", ו"עוד יומיים סוכות" בקיצור התחלנו לבנות הייתה לנו מרפסת קטנה ובמעלה אדומים שבה גרנו אז היו רוחות מטורפות אחר הצהריים והילדים שלי היו קטנים ביסודי, בקיצור הרכבנו ופרקנו 3 פעמים!!! בסופו של דבר הקטן שלי תומר עשה משהו ואני פשוט צעקתי עליו. כשראיתי את המבט שלו נבהלתי ונכנסתי הביתה ושאלתי את עצמי...:
למה צריך גבולות? נסו רגע לענות לעצמכם, באמת למה? אנסה במילים הבאות לענות על שאלה זו וגם לתת תשובה ל"איך עושים את זה וחיים עם זה בשלום?"
מתי גבולות נעלמים? מדוע לחלק מאיתנו קשה להעמיד גבולות?
בדך כלל גבולות נעלמים כשאנחנו לוקחים את עצמינו כמובן מאליו, לאדם שקשה לו לשים גבולות הרבה פעמים יש ריצוי במערכות היחסים שלו. בריצוי יש אי ראיית האחר/ עצמי, שזה אותו דבר כי הכול בעצם מתחיל ממערכת היחסים שאני מנהל עם עצמי.
מה חשוב בהוקרות? הוקרה היא בעצם לראות את מה שיש ,להיות בעכשיו.
אם בשאלה הראשונה ששאלתי בתחילת המאמר נתתם תשובה שגבולות באים לתת הגנה נשאלת השאלה,להגן על מי? עלי ועל הסביבה!! כדי להבין את זה בואו רגע נתבונן יחד ממה קורה לאדם שקשה לו להעמיד גבול. מגיע אירוע כל שהוא [בחיים יש לנו את זה כל הזמן] עכשיו בנהאדם רוצה שיהיה נעים, שלא יהיו עימותים ולכן הוא לא אומר דבר גם אם עברו לו את הגבול, למעשה הוא כל כך מיומן בזה שהוא לא מרגיש כלל שהוא הגיע לגבול של עצמו. ואז מה קורה?
הגעתי לגבול_________ריצוי___________ריצוי__________ [לכולם צריך להיות טוב] __________ריצוי____________ תגובה אגרסיבית
מה הכוונה החיובית מאחורי תגובה אגרסיבית? להגן עלי אחרת כבר אעלם. תגובה אגרסיבית היא תגובה לא מיומנת [צעקות, איבוד שלטיה בכי היסטרי וכו] כשאנחנו מגיבים כך אנחנו יוצרים נזק עצום גדול בהרבה ממה שבנינו ביחסים עד כה.
אז מה עושים???
שלב ראשון, כדי להעמיד גבול מה צריך קודם כל? לדעת איפה הגבול.
איך מגלים את הגבול שלי? הרי אמרנו שאדם שקשה לו להעמיד גבולות כלל אינו מרגיש/יודע שהוא עבר לעצמו את הגבול...
הדרך הפשוטה לגלות גבול היא: הקשבה לסימנים בגוף: מתח,לחץ, מועקה,עצבנות וכו.
ואז כשגיליתי שאני בגבול שלי, כי נהייתי חסר/ת סבלנות או לחוצ/ה או....[שימו את הסימן שלכם] איך פועלים?
- להשהות תגובה:"אחזור אליך מחר, מאוחר יותר, עוד שעה". למה זה טוב? זה נותן לי זמן לבהירות עם עצמי, להבין מה באמת חשוב לי והאם זה תואם עם הערכים המרכזיים שלי?
- לשאול את עצמי: מה מתאים לי עכשיו?
- האם אני מדייק/ת עם עצמי? או מזייפ/ת? [מרצה מישהו,פוחד/ת מתגובה...]
איך יוצרים תגובה נעימה ולא תוקפנית?
- להזכיר מה הכי חשוב בינינו: "אני מאד אוהב/ת אותך ו....לא".
"אני מאד מכבד/ת אותך ו...אני לא יכול/ה עכשיו".
"אני מאד מוקיר/ה אותך ו...לא מתאים לי היום "וכו. - להשהות תגובה
- שיטת הסנדוויץ: משהו נעים, סירוב ושוב משהו נעים.
- לשתף בקושי לשים גבול ולבקש עזרה מהסביבה. זה בעצם סוף הסיפור כשהבנתי כל זאת שיתפתי את הילדים שלי ב"מה קורה לי בפנים" שאני רוצה לתת ולרצות אותם ולפעמים אני לא קשובה לעצמי ואז גם הם וגם אני נפגעים. אמרתי להם שקשה לי מאד להגיד את המילה "לא" ובקשתי עזרה, סכמנו שאם אני כבר אומרת "לא" הם לא מתווכחים. ואם משהו שוכח ומתווכח אנחנו מזכירים לו את השיחה הזו.
לא היה צריך יותר כלום, מאותו רגע יצאנו כולנו לחופשי! כי לא רק שאני למדתי לשים גבולות, אלא זה איפשר לכל חברי המערכת באמת להגיד "כן" על בקשות ונתן לכולנו לגיטימציה לומר "לא" כשלא מתאים.
שיהיה לכולנו בהצלחה ב: לשים גבולות ולתרגל לראות את עצמינו ואת הסביבה שלנו!!
ליאת שפרמן – מאמנת מערכות יחסים
